הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' אוזנה

פסק דין

ביום 2.9.07 ארעה תאונת דרכים בכביש ירושלים תל-אביב בתאונה היו מעורבים מונית שהיתה מבוטחת על ידי התובעת ורכב פרטי בו נהג מר יוסף אוזנה – הנתבע.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל רשלנות של הנתבע אשר סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת המונית. התובעת שילמה לבעל המונית את נזקיו, כמבטחת והיא תובעת שיפוי מהנתבע.

הנתבע בכתב הגנתו לא הכחיש את אחריותו לארוע התאונה ומכל מקום בסיכומיו לא נטען דבר לענין זה ואולם הנתבע הכחיש את שיעור הנזק.

הנתבע ביקש להגיש הודעה לצד ג' לחב' הביטוח אשר ביטחה את הרכב בו נהג וקיבל אישור. טענת הנתבע בהודעה לצד ג' היא כי הרכב בו נהג מבוטח בביטוח מקיף אצל הצד השלישי. הביטוח לא כולל כל נהג, ואולם הנוהג בין המבוטח לבין צד ג' היה שהמבוטח רשאי להודיע טלפונית על הוספת נהג (או קבוצת נהגים) שאינו עומד בתנאי הפוליסה (נהג צעיר). בפועל, לטענת הנתבע, בלילה שבו ארעה התאונה התקשרה אימו לצד ג' בסביבות השעה 21:46 – 21:47 והודיעה על הוספת נהג צעיר. התאונה ארעה בשעה 10:15 בערך לכן בשעה זו כבר כלל הביטוח את הנתבע ולפיכך על חב' הביטוח לשאת בנזקים שנגרמו בתאונה.

הנתבע מודה כי בעת שנמסרה ההודעה לחב' הביטוח על קרות התאונה מסרה אימו שהיא נהגה ברכב ולא הנתבע ואולם לדבריו זאת בשל דאגתה לבנה שהיה נהג צעיר ולא כדי להונות את חברת הביטוח שכן בכל מקרה בזמן ארוע התאונה היה ביטוח למי שנהג בפועל ברכב.

הצד השלישי טוען כי יש לדחות את התביעה הן מהסיבה שבזמן ארוע התאונה, שארעה לפי טענתה בשעה 21:30 (היינו לפני שאימו של הנתבע התקשרה לצרף נהג צעיר) לא היה ביטוח תקף למי שנהג ברכב, והן מחמת כך שאימו פעלה במרמה כאשר הודיעה שהיא זו שנהגה ברכב. הצד השלישי טוען כי ההודעה הכוזבת נעשתה בכוונת מרמה ולכן לפי הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") יש לפטור את הצד השלישי.

באשר לתביעה נגד הנתבע- למעשה מכל העדויות עולה שאין ספק שהאחריות הבלעדית לארוע התאונה נופלת על כתפי הנתבע הדבר עולה אף מתוך עדות הנתבע עצמו. (ראה עדותו עמ' 6 לפרוטוקול מיום 31.1.10 שורות 23 – 24).

באשר לנזק צורפו לכתב התביעה חו"ד שמאי והוראת תשלום של חב' הביטוח. הצדדים האחרים לא המציאו חו"ד נגדית ולא ביקשו לחקור את השמאי לפיכך יש לקבל את קביעתו וממילא התביעה הוכחה במלואה ויש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא הסכום הנתבע וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.

באשר להודעה לצד שלישי נראה לי כי דינה להידחות. מתוך העדויות עולה כי אין ספק שהמבוטחת (אימו של הנתבע) מסרה לחברת הביטוח מידע לא נכון לגבי זהות הנהג בעת התאונה. היא מסרה שהיא נהגה ברכב בעוד שמי שנהג ברכב היה בנה. אין ספק שהמבוטחת ידעה שהיא משקרת ואין ספק גם כי מהשקר היתה אמורה לצמוח למבוטחת תועלת כספית. התועלת הכספית המינימלית שהמבוטחת סברה שתצמח לה היא הסכום המופחת של השתתפות עצמית כאשר נוהג ברכב נהג ותיק ולא נהג צעיר. התועלת היותר גדולה ועליה נסב חלק גדול מהדיון הוא בשאלה האם היה, בשעת התאונה, ביטוח לבנה של המבוטחת, שהוא נהג צעיר, בעוד הביטוח הקבוע לא כלל נהג צעיר. בענין זה חלוקות הדעות. הנתבע טוען כי ביום הארוע בסביבות השעה 21:45 הוא הוסף כנהג נוסף בביטוח כפי שהיה מקובל בין הצדדים בעבר, טלפונית. התאונה ארעה בשעה 22:15 – 22:30 לכן במועד התאונה הוא היה מבוטח. להוכחת טענה זו המציא התובע מספר עדים בין היתר חבר שנסע איתו, האחראית בקאנטרי של קיבוץ מעלה החמישה, נהג המונית שנפגעה בתאונה וחבר נוסף שהיה איתו בקאנטרי אך לא נסע איתו. כן העידו לענין זה אימו של הנתבע והנתבע עצמו. הצד השלישי טוען כי התאונה ארעה בסביבות השעה 21:30, לפני שהנתבע הוסף לפוליסת הביטוח.

עדותה של האחראית בקאנטרי הגב' מישל פריטל- העדה לא יכלה להעיד על ארועי יום התאונה. היא לא זכרה אם היא עבדה באותו יום. העדה העידה לגבי התנהלות משפחת הנתבע והנתבע עצמו בקאנטרי בדרך כלל, אך אין די בכך כדי לקבוע מה ארע ביום התאונה, מתי עזב הנתבע את המקום ביום התאונה, אם בכלל היה שם.

עדותם של החברים יונתן זלוטקין ותומר לוין – העדים אמנם העידו מתי הנתבע עזב את הקאנטרי אך נראה לי לא סביר שעדים, שאין הענין נוגע להם כלל, יזכרו, מתוך ימים רבים בהם הם עשו את אותם דברים, שדווקא ביום הארוע הדברים נעשו בשעה מסויימת. לפי עדותם הפעילות שהם עשו באותו ערב היתה דומה לפעילות שעשו בעשרות ערבים אחרים לפיכך אין לקבל את עדותם לגבי שעת התאונה.

עדות נהג המונית שבוטחה על ידי התובעת:

נהג המונית אמנם העיד כי התאונה ארעה אחרי השעה 10:00 ואולם עדות זו סותרת מסמך שנמסר מיד לאחר התאונה ובו הודעה על התאונה. במסמך זה נכתב כי התאונה ארעה בשעה 21:30 היינו כרבע שעה לפני שנעשתה שיחת הטלפון בו התבקשה מקבל ההודעה לצד ג' להוסיף נהג צעיר לפוליסה. בשאלה איזה גירסה יש להעדיף, נראה לי כי סביר שהפרטים שנמסרו בסמוך לאחר התאונה הם הפרטים המדויקים ולא אלה שנוסחו בעדות לאחר שנים. יש לציין שמדובר בנהג שעושה את אותן נסיעות מידי יום במשך שנים. אמנם הוא ניסה להסביר מדוע הוא זוכר שדווקא באותו לילה הוא עשה את הפיזור מאוחר יותר ואולם קשה להאמין שאדם יכול לזכור כזה דבר במיוחד לא כאשר מבחינתו אין כל חשיבות לשעת הארוע.

באשר לעדות הנתבע – לדבריו הוריו הגיעו במקרה למקום ארוע התאונה זמן קצר אחרי הארוע. הנתבע ידע שטענת הצד השלישי היא שהוא התקשר להוריו והם הגיעו למקום התאונה כאשר בדרך הם מתקשרים לביטוח ע"מ להוסיף אותו כנהג למרות זאת לא טרח להמציא פלט שיחות של הטלפון שלו ע"מ שניתן יהיה לראות אם נעשתה שיחה כזו אם לאו. כידוע צד שלא מביא ראיה שיכולה לחזק את גירסתו הדבר משמש נגדו. לא זו בלבד אלא שמעיון בפלט השיחות שהמציאה אימו של הנתבע (זו שטענה שהיא היתה הנהגת בזמן התאונה) נראה כי בסמוך לשעת ארוע התאונה כפי שטוען הצד השלישי נעשו 2 שיחות טלפון מהטלפון של האם לטלפון של בנה כפי שהוא מסר בחקירה. שיחות אלה נעשו בסמוך לאחר השיחה לצד השלישי ולפני השעה 22:00. (אמנם טיעון זה לא הועלה על ידי הצדדים ואף לא התבקש הסבר עליו לכן לא זה הגורם למסקנה ואולם יש בו חיזוק מה למסקנה שהתאונה ארעה לפני צירוף הנהג הצעיר לפוליסה).

התוצאה מצירוף הנתונים הבאים היא שנעשתה פה מרמה כלפי הצד השלישי ולכן יש לפטור, על פי הוראות סעיף 25 , את הצד השלישי מפיצוי. ואלה הנתונים:

1. הודעת הנהג של המונית (המבוטח של התובעת) ששעת התאונה היתה 21:30.

2. הודעת המבוטחת של הצד השלישי (אימו של הנתבע) שהיא זו שנהגה ברכב.

3. ההסבר שנתנה האם לחוקר הביטוח בקשר להודעה השקרית – רצון להרוויח את הפרשי ההשתתפות העצמית שהיא גבוהה יותר כאשר מדובר בנהג חדש.

סעיף 25 לחוק קובע כדלקמן: